רקע
כדורגל הוא ענף הספורט המאורגן הפופולארי ביותר בעולם והוא כולל 200 מיליון גברים ו-21 מיליון נשים הרשומים בפיפ"א (ארגון הפדרציה הבין-לאומי לכדורגל)1. מחקרים קודמים 1,2 הראו שמשחק הכדורגל, המתרחש במקצבים משתנים, ודורש מיומנויות הליכה, ריצה קלה, ריצה מהירה, ספרינטים, ניתורים ושינויי כיוון מצטיין באחוז פציעות גבוה יותר מענפי ספורט אחרים כמו הוקי, כדורעף, כדורסל, רוגבי, קריקט, בדמינגטון, אופניים, ג'ודו, איגרוף, שחייה, סיף וצלילה. פיפ"א מעריכה את ממוצע העלות הרפואית העולמית מפציעות כדורגל בכ-150 מיליון דולר בחודש או קרוב לשני ביליון דולר בשנה. בכדורגל המקצועי האנגלי עלות הפציעות לעונה הינה 70 מיליון דולר. בנוסף לעלויות רפואיות גבוהות פציעות כדורגל גורמות לירידה בפעילות הגופנית ובאובדן ימי עבודה1.
אזורי הפציעות
סקירה של מאמרים מהשנים 1966 עד 2004, אשר עסקו בתיעוד פציעות בכדורגל אצל גברים ונשים הצביעה על כך שהברך, הקרסול, הירכיים, המפשעה ומפרק הירך נפגעים יותר מאזורים אחרים. תוצאות סקר של ארגון "ספורטאי הקולג'" בארה"ב מראות שאצל גברים שלושת האזורים הפגיעים הם:
קרסול (20%), ירכיים (17%) וברכיים (15%)2. 3 Hawkins טען שהברכיים נוטות להיפגע כיוון שכוח שרירי רב מיוצר סביבן בעת הבעיטה. כמו כן, בהיות הברך אזור סיבוב מרכזי, עומס רב עובר דרך מפרק זה: מהגו דרך הירך ומהקרקע דרך כף הרגל והקרסול. נקע, מתיחה, חבלה, דלקות גיד ובורסה הן הפציעות הנפוצות ביותר במגרש הכדורגל1.
המכניזם לפציעה
חמישה מאמרים, מתוך אותה סקירה, מלמדים על מכניזם הפציעה. הפציעות השכיחות ביותר התרחשו בעקבות היתקלות, ריצה, בעיטה, סיבוב והטיה, ניתור ונחיתה. היתקלות בד"כ נראית במשחקי כדורגל כאשר שחקן מנסה להשתלט על כדור. ברוב המקרים הגפיים התחתונות נפגעות בעת היתקלות, כאשר השחקן אינו מגיב בזריזות מספקת כדי להימנע מהתנועה הלא צפויה במהלך הריצה, הסיבוב או ההטעיה2.
מחקרים קודמים3,4 הראו ש- 59% מהפציעות מתרחשים ללא מגע גוף. בנוסף, ריצה, בעיטה, סיבוב וניתור גרמו ל- 39% מתוך הפציעות אשר התרחשו ללא מגע. אצל שחקנים מתחת לגיל 18 התרחשו 27% מהפציעות בעת ריצה ללא מגע.
הגורמים לפציעה ומניעתה
מניעת פציעות דורשת זיהוי והבנה של הגורמים אשר מובילים לפציעה. גישה כזו יכולה לאפשר את פיתוח רוב האסטרטגיות הראויות להפחתת הסיכון, למרות מספר גדול של גורמים המצוינים בספרות5.
הגורמים העיקריים לפציעה הם משטחים לא אחידים או הנעלה לא ראויה. משטחי משחק לא אחידים יכולים לגרום להעמסת יתר על הרצועות ועל השרירים. הפציעות עלולות להתרחש כאשר ההעמסה החיצונית גדולה מיכולת הרצועות והשרירים. הנעלה לא ראויה, אשר אינה מספקת כוח חיכוך, תגרום לבסוף להחלקה. מצד שני, כוח חיכוך גבוה מדי מייצר מומנט גבוה בסיבוב או בהטעיה, אשר עלול להוביל לפציעה. יתרה מכך, מגנים (שחקני כדורגל בתפקידי הגנה) יעשו כל שניתן כדי למנוע מתוקפים להבקיע. על כן, פציעות חריפות מתרחשות, לעיתים קרובות בעת בעיטה או בעת ניתור ונחיתה (פעולות שגרתיות במשחק כדורגל). גורמים לפציעות מסוג זה הם טכניקת נחיתה לא טובה והתנגשות בין שחקנים לאחר ניתוק מהקרקע או לפני הנחיתה2.
6 Orchard מבחין בין גורמים חיצוניים לפציעה, אשר טבועים בפעילות עצמה (קשורים לסביבה), לבין מרכיבים פנימיים הקשורים לפרופיל ולמרכיבים האישיים. הוא טוען שמרכיבים פנימיים הם בעלי יכולת טובה יותר לחיזוי עתידי של פציעות שריר מאשר גורמים חיצוניים. ניתוח הגורמים לפציעות שריר מצביע על חילוקי דעות בקשר לסיבות הפציעה. גורמים פנימיים כוללים גמישות לקויה, עייפות, העדר חימום. מלבד אלו, אחד הגורמים המרכזיים המוזכרים כגורם פנימי הינו כוח השריר. גורמים אלו הופכים לקריטיים במידה ופעילותינו מסתכמת במשחק או שניים בסוף השבוע עם חברינו הטובים. במצב שכזה, הגוף מתקשה להסתגל לעומסים הגבוהים אשר להם הוא נתון במשחק הכדורגל וברגע שקיימים אותם ליקויים רבים שהוזכרו, אנו חשופים לפציעות רבות. לסכום, על מנת להקטין סיכון לפציעה מומלץ במקביל ל"מלחמה" על הבקעת השער (ברמה החובבנית או המקצועית) לבצע אימוני גמישות וכוח מתונים ומאוזנים. יש לדאוג להתאוששות ראויה דרך ריצה קלה, מנוחה ותזונה נכונה. ברגע שנקפיד על כללים אלו נשפר את הביצועים ונקטין את החשיפה לפציעות בצורה משמעותית.
מקורות:
1. Maffulli N., Caine D.J.(2005) Epidemiology of pediatric sports injuries: team sports
soccer injuries. Medicine Sports Science 49:140–169.
2. Wong P., Hong Y. (2005). Soccer injury in the lower extremities. British Journal of Sports Medicine 39: 473-482.
1. Hawkins R. D., Fuller C. W. (1998) An examination of the frequency and severity of injuries and incidents at three levels of professional football. British Journal of Sports Medicine 32: 326–332.
4. Yde J. Nielsen A. B. (1990). Sports injuries in adolescents' ball games: soccer, handball and basketball. British Journal of Sports Medicine 24: 51-54.
5. Croisier J. (2004). Factors associated with recurrent hamstring injuries. Sports Medicine 34 (10): 681-695.
6. Orchard J.W. (2001) Intrinsic and extrinsic risk factors for muscle strains in Australian football. American Journal of Sports Medicine 29:300-303.
:על הכותב אביחי סורוקה
פיזיותרפיסט המתמחה בפציעות ספורט*
עובד עם קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה ובקלינקת מדיקס בת''א*
| 
